הסיפור
כל ברכה בפני עצמה היא משפט אחד של אדם אחד. כשקוראים את כולן ברצף מתגלה משהו אחר: תמונה של איך אותו אדם נראה בעיני כל מי שמכיר אותו.
הסיפור לא מקצר את הברכות ולא מחליף אותן - כולן נשארות בכרטיס כמו שנכתבו. הוא מסתכל עליהן ביחד ומוצא את מה שחוזר: תכונה שחמישה אנשים שונים ציינו בלי לתאם, רגע שכמה אנשים זכרו, משהו שאף אחד לא אמר לו בפנים.
זה בדרך כלל החלק שמפתיע את מי שקיבל את הכרטיס יותר מכל ברכה בודדת, כי אף אחד לא רואה את עצמו מבחוץ.
רק אחרי שהכרטיס נפתח. לפני זה אין מה לכתוב עליו, וגם אסור: עד המועד אף אחד לא רואה את הברכות, כולל אותנו.
הכתיבה לוקחת כמה רגעים, והסיפור מופיע בסוף הכרטיס, אחרי שכל הברכות עברו.
נשארות שלמות ובשמות של מי שכתב. הסיפור לא מוחק ולא מסתיר אף אחת מהן.
הסיפור נכתב לכרטיס הזה בלבד ונשאר בו. הוא לא מופיע בשום מקום אחר באתר.
הכרטיס עובד מצוין גם בלי סיפור. זו תוספת בסוף, לא תנאי.
לא. כל הברכות נשארות בכרטיס במלואן ובשמות של מי שכתב. הסיפור מופיע בסוף, אחרי שכולן עברו.
הוא נבנה מהברכות שנאספו בכרטיס הזה, ורק מהן. אין בו מידע חיצוני ואין בו המצאות על מי שחוגג.
לא. עד המועד שנקבע הברכות סגורות, ולכן אין ממה לכתוב סיפור. הוא נוצר אחרי שהכרטיס נפתח.
כן. הכרטיס שלם גם בלעדיו, וזו תוספת ולא חלק חובה.
לפעמים צריך לשמוע, לא לקרוא.
ברכות שנקראות בעוד שנים.
Yahad