מה כותבים לעובד שעוזב

למה הרגע הזה מתפספס כמעט תמיד

עזיבה מגיעה עם הודעה קצרה, שבועיים של חפיפה ואז יום אחרון עמוס. אין רגע טבעי שבו יושבים לכתוב.

ואחרי שהוא עוזב כבר מאוחר: הקבוצה מתפרקת, אנשים עוברים הלאה, והדבר היחיד שנשאר הוא ההודעה בסלאק שנעלמה.

מה כן לכתוב

משהו ספציפי שהוא עשה בשבילכם. לא ״מקצוען״ אלא ״ישבת איתי שעתיים על באג שלא היה שלך״.

מה תיקחו ממנו הלאה. זה הדבר שאנשים הכי לא מצפים לשמוע ושהם הכי זוכרים.

אם אתם מנהלים - כתבו בנפרד ובכנות. ברכה של מנהל שנשמעת כמו המלצה מקצועית מפספסת את הרגע.

ממה כדאי להימנע

מרמזים על סיבת העזיבה, גם אם כולם יודעים. הכרטיס הזה יישאר אצלו שנים.

מ״נתראה בקרוב״ אם זה לא נכון. עדיף משפט אמיתי אחד.

מלכתוב את אותו נוסח שכולם כותבים. בגלל זה עדיף שאף אחד לא יראה מה כתבו לפניו.

איך אוספים בלי לארגן פרויקט

יוצרים כרטיס, בוחרים את היום האחרון שלו ושולחים קישור אחד לצוות. כל אחד כותב מתי שנוח - וזה שתי דקות מהטלפון.

אפשר לצרף גם אנשים ממחלקות אחרות ואת מי שכבר עזב בעצמו. הכול נכנס לאותו כרטיס ונפתח ביום שנקבע.

נוסחים לדוגמה

הנוסחים כאן הם התחלה בלבד. מי שעוזב שומע ״בהצלחה בהמשך״ עשרים פעם באותו יום, וזוכר את מי שכתב מה בדיוק הוא לוקח ממנו הלאה.

כרטיס ברכה לעובד שעוזב אונליין: מה נשאר בסוף

ההבדל המעשי בין כרטיס מודפס לברכה שנאספת בקישור הוא לא איך אוספים אלא מה מקבלים. כרטיס מודפס עובר בין שולחנות, מי שבחופש או עובד מהבית לא חותם עליו, והוא נכנס לקרטון יחד עם הציוד ביום האחרון. ברכה משותפת שנאספה בקישור נשארת עמוד אחד עם כל מה שנכתב, כולל תמונות והקלטות, ואפשר לפתוח אותו גם חצי שנה אחרי שהמייל הארגוני נסגר.

שתי נקודות שכדאי לסגור לפני שמתחילים. הראשונה - מי מחזיק את הקישור: עדיף אדם אחד ולא הקבוצה, אחרת שניים פותחים שני כרטיסים והברכות מתפצלות. השנייה - מועד הפתיחה: קובעים אותו על היום האחרון ולא על היום שאחריו, כי אחריו כבר אין רגע שבו כולם באותו חדר. האיסוף עצמו חינם, והכותבים לא נרשמים לשום דבר.

מכתב פרידה לעובד שעוזב: מתי צריך אותו ומה כותבים בו

ברכה קצרה ומכתב הם שני דברים שונים, ולרוב צריך את שניהם. הברכה היא שורה או שתיים בכרטיס המשותף, והיא באה מכולם. המכתב הוא טקסט אחד, חתום על ידי אדם אחד - בדרך כלל המנהל הישיר - ונשלח במייל או נמסר מודפס. את המכתב כותבים כשהאדם היה כאן שנים, כשהוא עוזב בנסיבות שראוי להתייחס אליהן, או כשיש מה לומר שלא נכנס לשתי שורות.

מבנה שעובד הוא שלוש פסקאות. הראשונה אומרת מה קרה בלי דרמה: ״אחרי ארבע שנים דני מסיים אצלנו״. השנייה היא הלב - דבר אחד קונקרטי שהוא עשה ושלא היה קורה בלעדיו, רצוי עם שם של פרויקט או תאריך. השלישית קצרה: מה מאחלים ומה נשאר פתוח. את הסדר הזה כדאי לשמור גם כשכותבים ארוך, כי הפסקה השנייה היא זו שנקראת.

מה שלא כדאי לערבב: מכתב פרידה אינו מכתב המלצה. מכתב המלצה נכתב לגורם שלישי, מפרט תפקידים ותקופות ומיועד למעסיק הבא; מכתב פרידה נכתב לאדם עצמו ומיועד רק לו. כשמערבבים ביניהם מתקבל טקסט שנשמע כמו הערכת עובד, והוא הדבר הכי קר שאפשר לתת למישהו ביום האחרון שלו. אם צריך את שניהם - כותבים שניים, ושולחים בנפרד.

שאלות נפוצות

אולי יעניין אתכם