מדריך
ברכת חג מהחברה כמעט תמיד נראית אותו דבר: תמונה עם לוגו, שורה על "משפחת החברה", ושליחה לכולם. אף אחד לא קורא אותה ואף אחד לא זוכר אותה למחרת.
כי היא מדברת מלמעלה למטה. אדם אחד, בדרך כלל מהשיווק, כותב בשם כולם אל כולם, וכולם יודעים את זה.
ההיפוך הוא מה שעובד: במקום ברכה אחת מהחברה, כרטיס אחד שכל הצוות כותב בו. אותו מאמץ בערך, ותוצאה אחרת לגמרי, כי פתאום יש שם אנשים ולא לוגו.
ראש השנה. החג היחיד שבו סיכום שנה נשמע טבעי. זה הזמן להגיד תודה על דבר מסוים שקרה השנה, ולא באוויר.
פסח. חופש ארוך, ילדים בבית, נסיעות. ברכה שמכירה בזה ("שיהיה חופש שקט, וגם אם לא, שיהיה מצחיק") עדיפה על ברכה חגיגית.
סוכות. אווירה קלה, הרבה אנשים בחופש. ברכה קצרה מספיקה.
חנוכה. החג הכי נוח לצוות: קצר, שמח, בלי משקל של סיכומים.
מברכה שמזכירה יעדים, רבעון או "שנה של צמיחה". חג הוא הזמן היחיד שבו לא מדברים על זה.
מ"משפחת החברה". רוב האנשים לא מרגישים ככה וזה נשמע כמו דרישה.
מלשלוח את זה בערב החג בשמונה בערב. אז כולם כבר בשולחן.
פותחים כרטיס אחד לצוות, קובעים שהוא נפתח יומיים לפני החג, ושולחים קישור לקבוצה עם משפט אחד: "שתי שורות מספיקות".
בצוות גדול אפשר להפוך את זה למסורת: אותו כרטיס בכל חג, וכל אחד כותב למי שהוא רוצה. זה עובד טוב יותר מאשר לנסות לגרום לכולם לכתוב לכולם.
ברכת חג טובה בצוות היא כמעט תמיד קצרה. אלה נוסחים באורך שאנשים באמת כותבים.
השנה היו שני שבועות שבהם רק בזכותך לא נשברתי. שנה טובה, ותודה.
חג שמח. שיהיה חופש שקט, ואם לא שקט אז לפחות מצחיק.
חג שמח. תיהנו מהילדים בבית, ואם לא, יש קפה במשרד.
חג שמח. סגרו מחשבים, אני לא עונה ולא מצפה שתענו.
יומיים לפני החג, בבוקר. בערב החג עצמו כבר אף אחד לא בטלפון.
אין מספר. כרטיס עם שמונה ברכות אמיתיות טוב יותר מברכה אחת מהחברה לכל המאה.
כן, והרבה צוותים הופכים את זה למסורת. הכרטיס הקודם נשאר, אז אפשר גם להסתכל אחורה.
לא. קישור, שתי שורות, שליחה.
המדריך המלא לחג שבו זה הכי חשוב.
השיטה, כולל תזכורות.
אם הברכה היא כלפי מעלה.